Hell of Snow, Gehenom Shel Sheleg and Kaf HaKeleh

Tue, 12/26/2017 - 17:33

Hell of Snow and Hell of Fire

גיהנם של שלג

כף הקלע

(שמואל א כה) וְאֶת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.

Likutei Amarim, end of Chapter 8

We shall now learn what is necessary for the rectification of permitted words not spoken for the sake of heaven.

ועל דברים בטלים בהיתר, כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד

As for innocent idle chatter, such as in the case of an ignoramus who cannot study,

He who is able to study is constantly obligated to fulfill the commandment of studying Torah; for him idle chatter is prohibited. For the ignoramus, however, idle chatter may be permissible. But —

צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע, כמו שכתוב בזהר, פרשת בשלח דף נ״ט

he must have his soul cleansed from the impurity of this kelipah, through its being rolled in the “Hollow of a Sling,”1 as is stated in the Zohar, Parshat Beshallach, p. 59.

This punishment is described2 as “being slung from one end of the world to the other,” or “from Israel to other lands.” The meaning of this is that the soul is flung from one extreme to the other: First it is shown the truth and preciousness of holiness, and then it is “slung” into and reminded of the thoughts and words it experienced while in the physical world — a most painful experience for the soul.3

אבל לדיבורים אסורים, כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם, שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי

But with regard to forbidden speech, such as scoffing and slander and the like, which being prohibited stem from the three completely uncleankelipot,

אין כף הקלע לבדו מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש

the “Hollow of a Sling” (alone) does not suffice to cleanse and remove the impurity of the soul,

רק צריכה לירד לגיהנם

but it (the soul) must descend into Gehinnom (Purgatory — which is a greater punishment and thus more effective in cleansing the soul).

וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים

So, too, with one who is able to engage in the study of Torah, but occupies himself instead with idle chatter —

אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה

the “Hollow of the Sling” alone cannot effectively scour and cleanse his soul,

רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות

but it must receive the severe penalties which are meted out for neglect of the Torah in particular,

מלבד עונש הכללי לכל ביטול מצוות עשה מחמת עצלות, בגיהנם של שלג, כמבואר במקום אחר

apart from the general retribution for the neglect of positive commandments through indolence, namely the “Purgatory of Snow,” as is explained elsewhere.4

The purgatory (Gehinnom), where the soul is cleansed of the “stains” of sin so that it may enter Paradise to enjoy the radiance of G‑d’s glory, operates on the principle of “measure for measure,” i.e., punishment in kind. Thus sins of commission caused by the heat of passion and lust are cleansed in a “Gehinnom (nehar, lit., ”stream“) of Fire,” while sins of omission, due to indolence and coolness (i.e., lack of fervor), are cleansed in a “Gehinnom of Snow.”5

וכן העוסק בחכמות אומות העולם בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמו שכתוב בהלכות תלמוד תורה

Occupying oneself with the sciences of the nations of the world is likewise included in the category of engaging in inconsequential matters insofar as the sin of neglecting the Torah is concerned, for in studying the sciences of the nations, too, one is guilty of neglecting Torah study, as is explained in the Laws of Torah Study.6

ועוד זאת, יתירה טומאתה של חכמת האומות על טומאת דברים בטלים

Moreover, the impurity of the science of the nations is greater than the impurity of idle speech;

שאינו מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלקית

for the latter clothe and defile only the emotions [which emanate] from the holy element of ruach (Air) within his divine soul,

בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית, כדלעיל

[by tainting them] with the impurity of kelipat nogah contained in idle speech (which is derived from the evil element of ruach (Air, which is one of the components) of this kelipah in his animal soul), as mentioned above.

The G‑dly soul and the animal soul are both composed of four spiritual “elements”: Fire, Air, Water and Earth. The emotions, such as love and fear, which one expresses in idle talk, emanate from the element of Air. Thus, idle speech defiles the emotional attributes of the divine soul, which emanate from the holy element of Air, by using them in the service of the animal soul’s element of Air, i.e., its emotional attributes — which are “impure”, since they derive from kelipat nogah.

ולא בחינות חב״ד שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות

[Idle speech does] not, however, [defile] the levels of ChaBaD (the intellectual faculties) in his soul, for it is but words of foolishness and ignorance,

שגם השוטים ועמי הארץ יכולים לדבר כן

since even fools and ignoramuses can speak that way.

Since these are not intellectual matters, the intellect remains uninvolved and untainted.

מה שאין כן בחכמת האומות הוא מלביש ומטמא בחינות חב״ד שבנפשו האלקית, בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו

Not so in the case of the science of the nations; thereby one clothes and defiles his divine soul’s faculties of ChaBaD (intellect) with the impurity of the kelipat nogah contained in those sciences,

שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחוריים של חכמה דקדושה, כידוע ליודעי ח״ן

whither they (the sciences) have fallen, through the “shattering of the vessels,” out of the “hinder-part” of Chochmah of holiness, as is known to those familiar with the Esoteric Wisdom.

Thus the study of these sciences contaminates the intellectual faculties of the G‑dly soul, and it is therefore much worse than idle speech, which contaminates only the emotional faculties,

אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה׳

unless one employs them (these sciences) as a useful instrument, viz., as a means of earning a more affluent livelihood with which to be able to serve G‑d,

או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה׳ או לתורתו

or unless he knows how to apply them (the sciences) in the service of G‑d or to his better understanding of His Torah; e.g., he utilizes mathematics to better understand the laws of the Sanctification of the New Moon.

וזהו טעמו של הרמב״ם ורמב״ן ז״ל וסיעתן שעסקו בהן

This is the reason why Maimonides and Nachmanides, of blessed memory, and their peers, engaged in them (in the sciences — since they were able to utilize this knowledge in the service of G‑d and Torah).

Regarding that which was stated at the beginning of this chapter that a thing prohibited even by Rabbinic enactment remains attached to the three unclean kelipot and cannot be elevated to holiness, even when it is used unwittingly and for the sake of heaven (i.e., in order to have strength to study and pray), — the following story is worth relating:

A chassid once came to the Alter Rebbe lamenting the fact that his son-in-law was subject to periods when he would doubt his faith. The Alter Rebbe responded that the son-in-law had unwittingly consumed milk which was milked by a non-Jew, with no Jew in attendance. Though he was unaware of this fact, and though the prohibition against such milk is only of Rabbinic origin, this had so strong an effect upon him that it caused him to doubt his faith. The Alter Rebbe then proceeded to tell the chassid how the matter could be rectified, thereby healing the son-in-law of his spiritual malady.

——— ● ———



See I Shmuel 25:29: “He shall sling out the souls of your enemies, as out of the hollow of a sling.”


Shabbat 152b.


Rabbi Joseph I. Schneersohn (sixthCHaBaD Rebbe) once stated that reciting from memory words of Torah — such as Chumash, Mishnah, Tehillim orTanya — whenever one goes about his affairs, protects one from this punishment (in addition to its intrinsic value as Torah study, and its efficacy in “purifying the atmosphere”).


Rabbi Isaac Luria, Likutei Torah, Shmot.See also Zohar I, 62b; 237b; II, 150a-b.


Another interpretation is that the“Gehinnom of Snow” cures the soul of the spiritual “frostbite” which caused it to sin out of indolence. The Rebbe rejects this interpretation on the basis of the passage in Likutei Torah cited in note 8.


3:7. The Alter Rebbe’s first printed work was a treatise on the Laws of Torah Study (Hilchot Talmud Torah), first published in Shklov, 1794 (5554), and subsequently incorporated in hisShulchan Aruch.




זהר, פרשת בשלח

דף נ''ט ע''א


כַּד מָטֵי עִדַן שֻׁלְטָנֵיהּ דְּכָל עֲנָפָא וַעֲנָפָא, כֻּלְּהוּ בָּעָאן לְשֵׁיצָאָה כֹּלָּא גּוּפָא דְּאִילָנָא, דְּאִיהוּ עִקָרָא דְּכֻלְּהוּ עֲנָפִין, הַהוּא דְּשָׁלִיט עָלַיְיהוּ, וְיִשְׂרָאֵל אֲחִידָן בֵּיהּ. כַּד מָטָא עָלַיְיהוּ שֻׁלְטָנוּתָא דְּהַהוּא (דף נ''ט ע''א)גּוּפָא דְּאִילָנָא, חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל. בָּעֵי לְנַטְרָא לוֹן, וּלְמֵיהַב שְׁלָמָא בְּכֻלְּהוּ. וְעַל דָּא שִׁבְעִים פָּרֵי הֶחָג, לְמִיהַב שְׁלָמָא לְשִׁבְעִין עֲנָפִין דִּבְגוֹ אִילָנָא. 


וְעַל דָּא מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִים יְיָ'. (מאי באלים. אילנא. כמה דאת אמרז, (ישעיה א) כי יבושו מאילים אשר חמדתם. דהוא אילנא, דהוו פלחין לחד דפוסא, דמחקקין בגויה. ואקרי אלים אילנא) מִי כָּמֹכָה דְּיַעֲבֵיד כְּעוֹבָדָךְ וִירַחֵם עַל כֹּלָּא. מִי כָּמֹכָה בְּכָל הַהוּא סַחֲרָנֵיהּ דְּאִילָנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ שַׁלְטָא, נָטִיר לְכֹלָּא, נָטִיר לְכָל שְׁאַר, וְלָא בַּעְיָא לְמֶעְבַּד עִמְּהוֹן גְּמִירָא. מִי כָּמֹכָה נְאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, בְּהַהוּא חֵילָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ, וְאִקְרֵי כֹּחַ יְיָ' נֹעַם יְיָ', וְהָא אוֹקִימְנָא מִילֵי. (שמות טו) מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים יְיָ'. ר' יוֹסֵי פָּתַח (קהלת א) רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנִּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּאִסְתַּלָּק בְּחָכְמְתָא יְתֵירָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, הֵיךְ אָמַר דְּכָל עוֹבָדִין הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. יָכוֹל אַף מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, וְהָא כְּתִיב (ישעיה לב) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ, כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כְּתִיב. שָׁאנִי מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, דְּאִיהוּ לְעֵילָּא מִן שִׁמְשָׁא. 


וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, מַאי קָא מַיְירֵי. אִי תֵּימָא הַכֹּל הֶבֶל כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, וְאִינּוּן הֲבָלִים קִיּוּמָא דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. מַאי תֵּימָא בְּהַאי, דִּכְתִּיב הָכָא, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. (והא מלתא דא תחת השמש כתיב) 


אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ, וְהָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּעוֹבָדִין מִתְכַּשְּׁרָן לְתַתָּא, וּבַר נָשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּפוּלְחָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, הַהוּא מִלָּה דְּעָבִיד, הֶבֶל אִתְעָבִיד מִינֵּיהּ לְעֵילָּא. וְלֵית לָךְ הֶבֶל, דְּלֵית לֵיהּ קָלָא, דְּסָלִיק וְאִתְעַטָּר לְעֵילָּא, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. 


וְכָל אִינּוּן עוֹבָדִין דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהוּ בַּר נָשׁ, דְּלָאו אִינּוּן פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא מִלָּה דְּעָבִיד, הַבָל יִתְעֲבִיד מִינֵּיהּ, וְאַזְלָא וְשָׁאטַת בְּעָלְמָא. וְכַד נַפְקַת נִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נָשׁ, הַהוּא הֶבֶל מְגַלְגְּלָא לֵיהּ בְּעָלְמָא, כְּאַבְנָא בְּקוּסְפִיתָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמואל א כה) וְאֶת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. 


מַאי יְקַלְעֶנָּה. הַהוּא הֶבֶל דִּמְגַלְגֵּל לֵיהּ סַחֲרָנֵיהּ בְּעָלְמָא, כְּדֵין כָּל מִלִּין דְּמִתְעַבְּדִין (ואינון דתחות שמשא) דְּלָאו אִינּוּן פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֶבֶל יִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ, אִיהוּ תְּבִירָא דְּרוּחָא, דְּמִתָּבַּר לְרוּחָא דְּסָלִיק וְנָחִית וּמִתְגַּלְגֵּל בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. אֲבָל הַהִיא מִלָּה דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא דְּמָרֵיהּ דָּא סָלִיק (אקרי) לְעֵילָּא מִן שִׁמְשָׁא, וְאִתְעָבִיד מִנֵּיהּ הֶבֶל קַדִּישָׁא, וְדָא הוּא זַרְעָא דְּזָרַע בַּר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא, וּמַה שְּׁמֵיהּ. צְדָקָה. דִּכְתִּיב, (הושע י) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה. 


הַאי מֵדֲבַּר לֵיהּ לְבַר נָשׁ, כַּד תִּיפּוּק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ, וְסַלְּקָא לָהּ בְּאַתְרָא דְּכָבוֹד דִּלְעֵילָּא אִשְׁתְּכַח לְאִתְצַרְרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ בְּגִין לְדַבְּרָא לָךְ, לְסַלְּקָא לָךְ, (מן אתר) לַאֲתָר דְּאִקְרֵי כְּבוֹד יְיָ'. דִּכְתִּיב, (ישעיה כח) כְּבוֹד יְיָ' יַאַסְפֶךָ. 


כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין, דְּהַהוּא הֶבֶל קַדִּישָׁא מֵדֲבַּר לְהוּ, הַהוּא דְּאִקְרֵי כְּבוֹד יְיָ', כָּנִישׁ לוֹן בְּגַוֵּיהּ, וְאִתְצְרִירָן בֵּיהּ. (הדא הוא דכתיב כבוד ה' יאספך)וְדָא אִקְרֵי נַיְיחָא דְּרוּחָא. אֲבָל אַחֲרָא וּרְעוּת רוּחַ אִקְרֵי. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן לְעֵילָּא מִן שִׁמְשָׁא וְזַרְעִין זַרְעָא דִּצְדָקָה, לְמִזְכֵּי לוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעַל דָּא כְּתִיב (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה. 


דף נ''ט ע''ב


אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כַּד אִתְבְּנִי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא, לָא אִתְבְּנִי אֶלָּא בְּדִינָא וְרוּגְזָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ירמיה לב) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי וְגוֹ' בְּגִין דִּבַאֲתָר דְּדִינָא שַׁרְיָא. לְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ, וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּדַרְגָּא אַחֲרָא עִלָּאָה דְּאִקְרֵי צְדָקָה, דִּכְתִּיב, (ישעיה נד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי. בְּגִין כַּךְ אִתְקַיָּים, (ביה) וּשְׁמֵיהּ (דף נ''ט ע''ב) מַמָּשׁ צֶדֶק יִתְקְרֵי. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (ירמיה כג) וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרֵאוֹ יְיָ' צִדְקֵנוּ. (שמות טו) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. הָא אִתְּמַר, אֲרִימַת יְמִינְךָ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הָא אִתְּעָרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא, דְּכַד אַפִּיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִצְרָאֵי מֵתִין מִתְּחוֹת מַיָּא, אָמַר לְאַרְעָא, כָּנִישׁ לוֹן בְּגַוָּוךְ, וְלָא בָּעָאת, עַד דְּאוֹשִׁיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְמִינָא לְקַבְּלָהּ, וְאוּמֵי לָהּ, כְּדֵין בְּלָעַתְינוּן אַרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. אָמַר ר' אֶלְעָזָר, נָטִיתָ יְמִינְךָ: לְאַפְרְשָׁא לָהּ מִשְּׂמָאלָא וּכְדֵין אִתְעָבִיד בְּהוּ דִּינָא. (שמות טו) נָחִיתָ בְּחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהלים מה) כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנְיךָ כִּי רְצִיתָם. כִּי יְמִינְךָ: דָּא גְּדוֹלָה. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, דָּא דִּכְתִּיב וּזְרוֹעֲךָ, דָּא גְּבוּרָה. אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ, דָּא דִּכְתִּיב, וְאוֹר פָּנְיךָ כִּי רְצִיתָם, דָּא צַדִּיק. וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בִּקְרָא. (שמות טו) תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. אֵימָתָה, אֵימָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אֵימָתָה. דְּהָא לֵית לָךְ אָת אוֹ מִלָּה חֲדָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין. מַאי אֵימָתָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּלוֹמַר דְּחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא. 


כְּהַאי גַּוְונָא, (שמות טו) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ וְגוֹ', תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ, תְּבִאֵם וְתִטָּעֵם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי תְּבִאֵמוֹ. אֶלָּא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא אָמַר, עַל אִינּוּן דָּרָא בַּתְרָאָה, דְּגָזַר יְהוֹשֻׁעַ, וְאִתְגַּלְיָא בְּהוּ גִּלּוּיָא דִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא דִּשְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִלֵּין אֲחִידָן בֵּיהּ בְּו', וְאִלֵּין אִתְחֲזִיאוּ לְמֵירַת אַרְעָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. דְּכָל מַאן דְּאִתְגְּזַר, וְאִתְגַּלְיָא בֵּיהּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, וְנָטִיר לֵיהּ, אִקְרֵי צַדִּיק, בְּגִין, כַּךְ, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ.


וְעַל דָּא תְּבִאֵמוֹ, ו' יְתֵירָה, תְּבִיאֵמוֹ לְאִינוּן דַּאֲחִידָן בְּו'. וְתִטָּעֵמוֹ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר נִצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. לְאִינוּן דַּאֲחִידָן בְּו', וּלְאִינּוּן בַּתְרָאֵי, אִתְּעַר מִלָּה. וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, אוֹ אָת זְעֵירָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלֵית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין, וְטַעֲמִין קַדִּישִׁין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיַדְעִין בְּהוּ. 


רעיא מהימנא פִּקּוּדָא לְמִבְנֵי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּבֵי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ'. דְּאִצְטְרִיךְ לְמִבְנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא, וּלְצַלָּאָה בְּגַוֵּיהּ צְלוֹתָא בְּכָל יוֹמָא, לְמִפְלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא צְלוֹתָא אִקְרֵי עֲבוֹדָה. 


וְהַהוּא בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִצְטְרִיךְ לְמִבְנֵי לֵיהּ בִּשְׁפִירוּ סַגְיָא, וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּכָל תִּקּוּנִין, דְּהָא בֵּי כְּנִשְׁתָּא דִּלְתַתָּא, קַיְּימָא לָקֳבֵל בֵּי כְּנִשְׁתָּא דִּלְעֵילָּא. 


בֵּית הַמִקְדָּשׁ לְתַתָּא, אִיהוּ קָאִים כְּגַוְונָא דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דִּלְעֵילָּא, דְּקָאִים דָּא לָקֳבֵל דָּא. וְהַהוּא בֵּי מַקְדְּשָׁא, כָּל תִּקּוּנוֹי, וְכָל פּוּלְחָנוֹי, וְכָל אִינּוּן מָאנִין, וְשַׁמָּשִׁין, כֻּלְּהוּ אִינּוּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מַשְׁכְּנָא דְּקָא עָבֵד מֹשֶׁה בְּמַדְבְּרָא, כֹּלָּא הֲוָה כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. 


בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּבָנָא שְׁלמֹה מַלְכָּא, הוּא בֵּי נַיְיחָא כְּגַוְונָא עִלָּאָה, בְּכָל אִינּוּן תִּקּוּנִין, לְמֶהֱוֵי בְּתִקּוּנָא דִּלְעֵילָּא, בֵּי נַיְיחָא וְאַחֲסַנְתָּא. הָכִי בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִצְטְרִיךְ בְּכָל תִּקּוּנֵי שַׁפִּירוּ, לְמֶהֱוֵי כְּגַוְונָא עִלָּאָה, לְמֶהֱוֵי בֵּית צְלוֹתָא, לְאַתְקְנָא תִּקּוּנִין בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. 


וְהַהוּא בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּלֶיהֱוִי בֵּיהּ (רנ''א ע''א) חַלּוֹנוֹת, דִּכְתִּיב, (דניאלו) וְכַוִּון פְּתִיחָן. כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא (שיר השירים ב) מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. וְאִי תֵּימָא אֲפִילּוּ בְּחַקְלָא, בְּגִין דְּרוּחָא לֶהֱוֵי סָלִיק. לָאו הָכִי, דְּהָא אֲנָן צְרִיכִין בַּיִת וְלֵיכָּא. לְאִשְׁתַּכְּחָא בַּיִת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּבַיִת עִלָּאָה, לְנַחְתָּא דִּיּוּרָא עִלָּאָה לְדִיּוּרָא תַּתָּאָה. 




Prayer, Study & Meditation Books